חפש:
להציג בחורות
חפש:
להציג בחורות

סיפור של גבר ואשה נשואים (אחר)

הוא ישב בשולחן ממול, גבוה נאה ומבנה גוף מוצק.
עושה הרושם שהוא קשוח ובודד, מין רמבו שכזה.
עיניו הקטנות כאינדיאני טיפוסי דיברו ללא הפסקה.
אני נשואה מעל לחמש עשרה שנה ולעולם לא עלה במוחי הרעיון לבגוד בבעלי למרות שבשיחות כאלה ואחרות עם נשים עלה הנושא, לא פעם ניסיתי להבין את המניע לאותן בגידות ומה בדיוק חסר להן.
בתחילת הנשואים היה לי פלירט קטן שלא הוביל לשום מקום מעבר לנשיקה קטנטונת.
לא היה בי האומץ לצעד נוסף מעבר לאותה נשיקה.
חיי הנשואים שלי היו שגרתיים למדי - חברות, קאנטרי, עבודה, גידול ילדים וחינוכם על הצד הכי טוב שאפשר.
אני נשואה לגבר משכמו ומעלה, אך באופיו שקט מאוד.
לרוב אני זו שיזמתי את הרגעים האינטימיים בינינו.
בצעירותי הייתי בחורה מאוד סקסית, שכל גבר חיפש להשכיב... מבנה גופי היה רזה ועל גופי נחו בשלווה זוג שדיים כמו שגברים אוהבים.
שלחתי לעברו עוד מבט ושאלתי את חברתי - "מי הבחור?"
"הוא חדש בעבודה" ענתה, "לא מכירה במיוחד".
בחור שקט שחי בתוך עולמו.
שבוע אחרי ברכתי אותו לשלום... דרך להפשיר את הקרח.
בכל פעם שראיתי אותו גופי רטט.
בוקר אחד נכנס הוא למשרדי והתחיל לספר על הבן החייל שלו.
"וואוו", התפעלתי.
"יש לך בן חייל ואתה נראה כל כך צעיר".
"התחתנתי צעיר מאוד", אמר והמשיך לפרט.
המסתוריות שלו די סקרנה אותי וכך מידי פעם מצאתי את עצמי ישובה לצידו לארוחת בוקר.
חלפו עוד כמה שבועות עד שגלשנו לשיחות יותר אינטימיות.
לא כל כך זכורה לי הסיטואציה שבה דיברנו על נשיקות.
הוא בשלו התגאה עד כמה הוא נשקן טוב, ונשיקה אחת תספיק להכניע אותי .
הסקרנות חלחלה בגופי כמים במעמקי האדמה.
הוא המשיך במסע השכנועים שלו עד לאותה נקודה שהסקרנות ניצחה והסכמתי לנשיקה אחת ויחידה.
"לא הייתי מתנגדת לעוד לנשיקה כזו", חשבתי לעצמי ושנייה אחרי שפתיו נצמדו לשפתי פעם נוספת.
לשונו חקרה את לשוני כממצא ארכיאולוגי.
בחוצפתו האינטליגנטית הושיט יד והניח אותה על השדיים.
הופתעתי מעצמי שלא הגבתי בהתאם.
השילוב של פחד והנאה גרמו לנשמתי להחסיר פעימה וגופי התרגש כנערה בת שש עשרה שזו הנשיקה הראשונה שחוותה.
מהר מאוד אותה נשיקה הובילה לרצף של מפגשים עטורי פחד והתרגשות מהלא ידוע.
במחשבה לאחור... החיזור הבלתי מתפשר שלו, לעומת גברים אחרים שהכרתי סיקרנה ומשכה אותי כפרפר לאור.
ראיתי בו דמות בלתי מתפשרת שמשיגה את מבוקשה צעד אחר צעד בשיטתיות וסובלנות שניתנת להערצה.
לאט ובטוח הוא הצליח להגיע למקומות שאחרים לא ידעו לפניו.
לא פעם ניסיתי להבין את מהות הקשר בינינו. והתשובות שקבלתי היו כמעגל אינסופי שחזר בכל פעם לנקודת ההתחלה.
"לי זה לא יקרה", חשבתי לעצמי בתמימות חסרת יסוד.
"מה חסר לי?" שאלתי את עצמי פעם אחר פעם.
יש לי בעל מקסים, ילדים, בית, מכונית וכרטיס שגיהצתי בכל פעם שחפצתי בדבר חומרי.
חייתי במין מסגרת שגרתית למדי. מסגרת שלרוב ידי הייתה בה על העליונה.
לא היו מתחים בזוגיות שהוציאו אותי מאיזון... במילים אחרות הייתי אומרת שחיי התנהלו על מי מנוחות, בלי סיפורים או אקשנים מיותרים.
תמיד הצהרתי בגלי חוצות שאני מספיק חזקה לעמוד על המשמר ולא להתפתות.
לא, לא עמדתי במבחן המציאות, הוא הצליח לגרום לי להתאהב להרגיש אישה נחשקת... מצאתי את עצמי עושה השוואות בין הנשיקות הלוהטות שלו ובין הנשיקות עם בעלי.
אני לא יודעת מאיפה שאבתי את האומץ לאותם מפגשים חטופים שגרמו לגופי להיכנס לפחדים.
ביום שישי האחרון נפגשנו בדירת המסתור הקבועה שלנו בתל-אביב. בלהט של רגע בקשתי ממנו לחדור לתוכי, רציתי סוף כל סוף להרגיש אותו בתוכי.
שנייה לפני שהוא חדר אלי חשתי חרטה, המצפון לא נתן לי.
בעלי בבית עם הילדים. פתאום התגנבה מחשבה למוחי ואני בחוצפתי מתנה אהבה עם גבר אחר.
אלו היו אותם רגעים בהם המצפון התמזג עם התשוקה. הפחד שלי להפסיד את הקיים רץ במוחי כרכבת הרים הנעה במהירות מתחנה אחת לאחרת.
הבעיה שלעצמה התחילה כאשר למדתי לאהוב שני גברים בעת ועונה אחת.
לא תמיד הייתי שלמה עם הצעדים שעשיתי... לכן היו לא מעט מצבים בהם הוא ניסה להתקרב ואני בשלי חיפשתי סיבה מוצדקת להתרחק.
טענות חסרות שחר של "אני לא שלמה עם הגוף שלי", ובפעמים אחרות המצאתי סיבה שגרמה לוויכוח מיותר.
למדתי את חולשותיו, ידעתי שזה יוצאי אותו משווי משקל.

היא ידעה לגעת באותם נקודות שהוציאו אותי משווי משקל .
זכורה לי שיחה קולנית שגרמה לי בלהט הדברים לומר לה עד כמה היא עלובת נפש.
מילה קטנה בעלת משמעות גדולה שלא ידעה כמותה בעבר .
הספיקו לי כמה דקות להבין שאני בעצם פוגע בעצמי ולא בה.
אני לא רוצה לדבר בלשון עבר ואומר בכנות שאני מאוד אוהב אותה.
נכון שלא הייתה זו אהבה ממבט ראשון ואת אהבתי רכשתי עם הזמן כך שבשלב מסוים הפכה היא לחלק בלתי נפרד מחיי .
ביום הראשון שעיניי צדו אותה הדבר הראשון שעשיתי היה לבחון אותה מכף רגל ועד ראש.
לא הייתה סיבה מיוחדת לכך, מעבר לסקרנות חסרת משמעות.
איכשהו הדברים התגלגלו והפכנו לזוג, היא הצליחה לגרום לי להרגיש צעיר שעדין כוחו במותניו .
לא אשכח לעולם את הפעם הראשונה שהיא נשקה לי, הרגשתי איך האלוהים שבי נכנס לטרנס שלא הכיר בעבר.
לא זו הסיבה שבגללה שמרתי על קשר רציף. משכו אותי שיחות הנפש אינסופיות והוויכוחים שהכניסו מעט מתח ועניין בחיי, ואני מאמין שגם בחייה, אחרת חברות בינינו לא הייתה עומדת במבחן המציאות.
מידי פעם מצאתי את עצמי דואג לה כפי שהייתי דואג לאנשים הכי קרובים ויקרים לי.
חיי הנשואים שלה היו חשובים לא פחות משלמותם של חיי הנשואים שלי.
אתמול הייתה לנו שיחה מאוד מעניינת, היא סיפרה לי על הפנטזיה שלה לשכב עם אישה אחרת.
נשמע לי מאוד מגרה ואני בשלי התלהבתי מהרעיון יותר ממנה .
למרות שלדעתי היא התנסתה בזה בעבר והאינטואיציה שלי אומרת שעדיין יש לה קשר שכזה עם אחת החברות הכי טובות שלה.
למה אני חושב כך? מכמה סיבות, הראשונה שבניהם שכל הזמן סיפרה היא על השיחות בינה לבין אותה חברה. שיחות בהם פנטזו להגשים חלום.
לא מזמן הם נסעו יחד לטיול בצפון, חברתה שידעה מעט על הקשר בינינו שאלה אותה על טיב הקשר ואם הוא עדיין קיים.
בלי לחשוב פעמים היא סיפרה לה על אותה מציצה חסרת מעצורים...
חברתה צעקה בהתלהבות וכמעט טבעה. זו הנקודה שפחות הלהיבה אותי אצלה, חוסר השליטה שבין המותר לאסור.
כן... הפה שלה שלא פעם גרם לה מכשולים או שהוביל אותה לפינות לא רצויות.
למדתי לחיות עם זה בשלווה והרמוניה.

סיפרתי לה שמצצתי לו בלהט והיא כמעט התעלפה.
צחקנו בתוך המים שקיררו את גופנו הלוהט... "הייתי מוכנה להתמזמז גם איתך אילו החברות שלנו לא הייתה מסתכנת".
אני פוחדת שבסיטואציה מהסוג הזה החברות בינינו עלולה להיפגע.
לא היה לי מספיק אומץ לספר לה שאנחנו בעצם זוג לכל דבר.
לרוב כשהיא שאלה, סיפרתי לה על הוויכוחים והמריבות שהיו בינינו ועל זה שאנחנו שוב פעם ברוגז כשני ילדים בגן חובה.
היא תמיד צחקה לבסוף אמרה, אני יודעת אתם ברוגז עד ליום המחר.
למען האמת זה בדיוק מה שהיה, הריב הכי ארוך בינינו נמשך לא יותר מעשרים וארבע שעות.
לא פעם חשבתי לעצמי שהפעם זה הסוף.
היו הרבה מצבים בהם רציתי להתרחק, כך לפחות חשבתי, עד לרגע שהוא ביקש ממני להיפגש בדירת המסתור שלנו.
אני לא יודעת למה לא היה לי את הכוח והרצון להתנתק ולסרב לדרשותיו.
פעם אחר פעם אמרתי לעצמי שהיום הפגישה בינינו תסתיים רק בחיבוק ונשיקה.
כמה דקות אחרי מצאתי את עצמי רוקדת לצלילי המוסיקה שהוא הכתיב.
אני שותה מים קרים ושואלת את עצמי - "ריבונו של עולם, מה הוא הצליח לעשות לי שאחרים לא הצליחו?".שאלה שאף פעם לא מצאתי עליה תשובה.אם להודות באמת - אני יודעת את התשובה,
פשוט... אני אוהבת אותו ...

אני פשוט אוהב אותה, היא הדבר הכי יפה שהיה לי מאז ומעולם.
אני אוהב אותה יותר מאשר אני אוהב את עצמי...
היא מאוד יקרה לי, בעצם אני נושם אותה כמעט בכל רגע ורגע שאני נושם בכוחות עצמי. הפחד שלי הוא שהיא עלולה להיפגע בגלל הקשר בינינו. כל פגיעה בה מתפרשת אצלי כפגיעה בעצמי...
לא אשכח את היום שריכלו עליה לידי,
בחיים לא הרגשתי פגוע כפי שנפגעתי באותו יום.
פני החווירו והחליפו את צבעם לאדום וורוד,
חום חלף בגופי ללא מעצור.
כאילו שכל התנועה נסעה באדום...
יום שישי. אני יושב מול המחשב, אני בטוח שהיא לא יודעת עד כמה אני אוהב אותה.
אני חייב להתרחק, סוף טוב לא יהיה לסיפור הזה. לרגע לא חושב על עצמי, הפחד היחידי שלי הוא שהיא תיפגע במידה והסיפור שלנו יצא לאור.
כמה מילים יקירתי, לפני שאני חוזר לעולם שמאוד מוכר לי מהעבר.
כל חיי חייתי כזאב בודד, עד יום מותי לא אשכח את שעשית למעני, איך הצלחת בזמן קצר להפוך אותי לאדם הכי מאושר עלה אדמות.
היית בשבילי הכל ותישארי כזו עד יום מותי, עם כל הכישרון שלי לכתיבה אני לא מצליח להמחיש את אהבתי אליך כפי שאני מרגיש.
אין מילים היכלות לכתוב את שלבי חש כלפיך .
לומר "אני אוהב אותך", זו טיפה בים למה שאני באמת מרגיש כלפיך.
מצחיק אותי פתאום, אני דומע וצוחק, דומע כלא מאמין לגורל הפעם תעתע בנו.
צוחק, מפני שאני נשמע כשחקן בסרט תורכי...
אני עייף מלכתוב פתאום... העצב השתלט עלי, אני הולך לשתות מעט אלכוהול ואחזור לכתוב יותר מאוחר...
אני בראש טוב וזה בסדר, אני עדין בשליטה מלאה.
החיים שלי תמיד התנהלו כחוקי מרפי...
היום למדתי לאהוב אותך כפי שאת,
שהרגעים הכי מאושרים בחיי הם להיות לצידך. שהמרחק ממך רק יגרום צער וכאב.
שהיום יותר מתמיד התקרבנו אחד לשני.
ביום כזה אני אמור להתרחק
ושלא באשמתי או באשמתך ...

אם לזה את לא קוראת חוקי מרפי
אז מה הם באמת אותם חוקים...

תגובות

שם
תגובה
שלח